Afarsekim BaMartef - אפרסקים במרתף by Ha'Afarsekim האפרסקים

➡️ (English follows Hebrew - please click on "more" to expand) ⬅️

״האפרסקים״ הם הרכב של ישראלים לשעבר מאטלנטה, ג׳ורג׳יה.

בימי המחאה נגד ההפיכה המשטרית של ממשלת נתניהו, קבוצת ישראלים מקומית החלה להפגין נגד ממשלת ישראל כל שבוע מול בניין הקונסוליה הישראלית באטלנטה. מסופ״שׁ לסופ״שׁ, שיחות וקשרים בין המפגינים התפתחו. משם זה הגיע למוזיקה. כשיהונתן גפן נפטר, עמדנו מול הקונסוליה באמצע מידטאון עם גיטרה וקלידים ושרנו לזכרו. אחר כך קבענו להיפגש במרתף של גיל ולנגן שוב. זה התחיל מאלתורים ארוכים על שירים של אהוד בנאי, ברי סחרוף, קורין אלאל ואריק איינשטיין. פה ושם נגיעות של ג׳אז, שוגייז וקצת מזרחי. הסגנון והסאונד התפתחו, ועם הזמן גם ההכרה של מה אנחנו עושים פה, במרתף של גיל, שזה מיוחד, שיש פה משהו, לפחות בשבילנו.

ואז הגיע הטבח של 7 באוקטובר. והמלחמה הנוראה הזו החלה, ונמשכה, הסתבכה, ואנחנו הסתכלנו מרחוק על מה שקורה בארץ, בעזה ובלבנון. משבוע לשבוע החזרות במרתף נהיו מקור של נחמה, של פורקן ושל התבוננות.

ההתבוננות הזו - עלינו, על המקום שאנחנו חיים בו ועל המקום שממנו באנו - נוכחת גם בגוף השירים שהוא האלבום הזה. הוא נוצר בג׳ורג׳יה - ״מדינת האפרסק״ (מכאן שם הלהקה) - בה אנחנו חיים, אבל יוצרים בה בעברית, שאינה שפתה. אנחנו מלחינים ושרים טקסטים שבאים מעומק התרבות העברית ושזרים לתרבות אליה היגרנו. אפרסקים במרתף הוא אלבום של מבט פנימי, אבל מרוחק. יש פה תחושות של ערגה וכעס, של אהבה ושיפוט. זו פרשנות של מי שכבר לא חלק מישראל, אבל ישראל היא חלק ממנו. מהמרתף שלנו באטלנטה אנחנו מנגנים ומסתכלים בדאגה על התרבות שלנו ועל שפתה: על מה שהם היו ועל מה שיכלו להיות. זו מוזיקה שהיא בו זמנית מקומית וגלותית. כשאנחנו מקשיבים להקלטות האלו, אנחנו שומעים את מה שהיינו פעם, את מה שאנחנו מתגעגעים אליו, כועסים עליו ואוהבים אותו, אבל אנחנו גם שומעים את המרתף הזה, אנחנו שומעים אותנו כמו שאנחנו היום, פה. יש פה טקסטים קאנוניים שחשבנו עליהם אחרת, וכאלו חדשים שחשבנו עליהם בפעם הראשונה. יש כאלו שגדלנו עליהם, יש מישראל של היום, ויש פה טקסטים שלא היו אמורים להיות שירים. ובעיקר, ישנה תחושת החיבור-ניתוק עם מה שיכול היה להיות, שאולי אף פעם לא באמת היה, של מה שאנחנו תמיד נהיה, אבל כבר לא באמת.

האלבום מורכב מהקלטות חיות במרתף. ואכן, גם תהליך היצירה הזה, על חוסר המושלמות שבו, רעשי הרקע, הטעויות שהופכות למשהו מיוחד ביחד, תורם לאווירה שבעינינו מאפיינת את אפרסקים במרתף - להקה של אורחים לרגע, שזו לא המסיבה שלהם.

Ha’Afarsekim (Hebrew for The Peaches) is a group of Israeli expats based in Atlanta, Georgia.

During the protests against the Netanyahu government’s judicial overhaul, a group of Atlanta-based Israelis took to demonstrating against the Israeli government outside the Israeli consulate building in Atlanta. Week after week, conversations and connections between the protesters evolved. From there, it led to talking about music. When seminal Israeli lyricist Yehonatan Geffen passed away, we stood in front of the consulate in the middle of Midtown with a guitar and a keyboard and sang in his memory. After that, we decided to meet in Gil’s basement and jam again. It started with long improvisations on songs by Ehud Banai, Berry Sakharof, Corinne Allal, and Arik Einstein—sprinkled here and there with touches of jazz, shoegaze, and a bit of Mizrahi (Middle Eastern rhythms, scales and singing style). The style and sound evolved, and overtime so did the awareness of what we were doing there, in this basement—that it was special, that there was something there, at least for us.

And then came the October 7th massacre. And this horrible war began, and went on, and with each day became more terrible and complicated. We watched from afar what was unfolding in Israel, Gaza, and Lebanon. Week by week, the rehearsals in the basement became a source of comfort, of release, and of reflection.

This reflection—on ourselves, on the place we live in, and on the place we came from—is also present in the body of songs that make up this album. It was created in Georgia—“The Peach State” (hence the band’s name)—where we live and create, but we do so in Hebrew, which is not its language. We compose and sing texts that come from the depths of Hebrew culture yet are foreign to the culture we’ve migrated into. Afarsekim in the Basement is an album of introspection, yet it is removed. There are feelings here of longing and anger, of love and judgment. It's a perspective from those who are no longer part of Israel, but Israel is still part of them. From our basement in Atlanta, we play and look with concern at our culture and its language: what they were, and what they could have been. It’s music that is both local and diasporic. When we listen to these recordings, we hear what we once were, what we miss, what we’re angry at and what we love—but we also hear this basement, we hear us as we are today, here. There are canonical texts we thought about in a new way, and new ones we thought about for the first time. Some we grew up with, some come from today’s Israel, and some texts that were never meant to be songs. And above all, there is that sense of connection-disconnection with what could have been—perhaps what never really was—of what we will always be, but no longer truly are.

The album consists of live recordings in the basement, with intention to capture the raw energy of creation. And indeed, this creative process—with all its imperfections, background noises, the mistakes that together become something special—contributes to the atmosphere that, to paraphrase lyrics by Israeli singer-songwriter Ehud Banai, we believe defines Afarsekim in the Basement: a band of fleeting guests, at a party that isn’t theirs.

Ha’Afarsekim (Hebrew for “The Peaches”) is a group of Israeli expats based in Atlanta, GA.
This is a band born out of protest against the Israeli government, & has grown into a deeper introspection of music, identity, and culture. This album, Peaches in the Basement, is a result of the process we went through together. Please read more in the bio on our site. Thanks for listening!

linktr.ee